דוד מסר (1912 - 1999)
   בדרכו
  עדי גרינפלד
"אני מסוגל, אמנם, לצייר תמונות יפות מאד, אותן מבינים האנשים מיד
אך זה כלל לא מעניין אותי. מעניין אותי לתת ביטוי לצער העולם

- שלי  והרגשות שלי",דוד מסרWeltschmerz ה-

הגיוון הרב ביצירתו של דוד מסר נובע מתהליך הלימוד וחיפוש הדרך שעבר, עם החלטתו המודעת לעזוב את שגרת חייו ולהקדיש עצמו לאמנות. בסקירה כרונולוגית של יצירתו ניתן לזהות כמה סגנונות, כאשר חלק מהאלמנטים, הן בתוכן והן בצורה, חוזרים לאורך התקופות השונות.

ניתן להבחין בשוני בין סגנונו בתקופה הראשונה של התנסות מהוססת בז'אנרים של אמנות ישראלית, נופים ישראלים, אנשים, טבע דומם ודיוקנאות, לבין סגנונו האקספרסיוניסטי, הבא לידי ביטוי בבדים מלאי פרטים ושילובי צבע, השטחה של הדמויות, פלסטיות הנוצרת מתנועות מכחול חזקות המשאירות סימני צבע ברורים תוך שמירה על הדימוי הפיגורטיבי בתוך מכלול הפרטים.

הנושאים של מסר מגוונים, ציורי נוף, ציורי דיוקנאות וגוף, במיוחד נשים בדמויות בודדות או בקבוצות, מקצת טבע דומם ותפנים. חלק מהיצירות סימליות, מבטאות רעיונות מופשטים באמצעות דמויות מרחפות, בשילוב טקסט, כמו ציורי אמא אדמה או ציורי הקוסמוס. הדיוקנאות מזכירים דמויות של פיקאסו בתווי פנים בולטים, המתקבלים מקווי קונטור ושילוב מבט, חזית ופרופיל כאחד.

דיוקנאות אחרים ובמיוחד של נשים, מתוארים בקווים גסים, כמעט גרוטסקיים, ובצבעים עזים. שכבות הצבע יוצרות עומק, נוף פנטסטי ומדומיין, הדמויות מעוותות, מתארות התרחשות פנימית ומצבי נפש של הדמות המצוירת ושל האמן כאחד.
מסר משתמש במרקם ובשילוב בין שקיפות ואטימות, במשחק צבעים, מנוגדים ומשלימים, הציור כולל חלוקה גיאומטרית, תוך מיזוג בין חזית לרקע.

למרות שלפי עדותו הוא מצייר ללא תכנון, כתם הצבע מוביל את ההתרחשות על הבד. בחלק מהציורים הקומפוזיציה מוקפדת ונראה שיש בה תכנון של צורות ומבנים, החוזרים על עצמם בציורים בפורמטים גדולים וקטנים מתקופות שונות.

בסדרת ציורים מאוחרת יותר, הדמויות מבוטאות באמצעות קוים גיאומטריים מעטים,  כמו עיגול, קו, משולש, ריבוע, באמצעותם הוא מציין תווי פנים או גוף, צורות גרפיות המזכירות עבודות של פול קליי.

שלב מובחן ומאוחר בעבודתו, מייצג מעבר לאבסטרקט בהשפעת האקספרסיוניזם האבסטרקטי בארה"ב. הבד מחולק לכמה חלקים, בכל חלק מופיע דימוי כציור נפרד, מכיסוי צבע יחיד ועד לחלק הכולל משיכות מכחול קצרות וצפופות בשילוב צבעים היוצרים קומפוזיציה כאוטית.

למרות ההשפעות הרבות שניכרות בסגנונו והשינויים שחלו במהלך השנים ביצירתו, בציוריו הצליח מסר ליצור ביטוי אישי ושפה אמנותית ייחודית הניתנת לזיהוי, העוברת כחוט השני לאורך גוף היצירה העצום של חייו האמנותיים.

הדרך שעשה דוד מסר כאמן היא מיוחדת. במשך קרוב לארבעים שנה גר ויצר בצרפת. בחלק מהתקופה חי והציג גם במדינות אירופה אחרות ובמיוחד בגרמניה ובארה"ב. אמנם הוא חזר לארץ לתקופות קצרות, אולם עיקר יצירתו הייתה כאמור בפריז. לאורך השנים הוא שמר על זהותו הישראלית וצייר את נופי הארץ, וגם נושאים יהודיים הקשורים לזיכרון ושואה.

העיתונאי דוד גלעדי כתב על מסר בעקבות ראיון שערך לקראת תערוכה בארץ:
"ביושבו לרגלי המונמארטר, צפת הייתה קרובה יותר לליבו". למרות שמסר לא חזר ליצור בארץ,  ואת ההשראה מצא בסטודיו ברחוב שברול, שהיה ממוקם מעל בית הדפוס בו הדפיסו מיטב האמנים המפורסמים, הייתה הישראליות טבועה בנפשו.

דמותו, המצטיירת על פי עדותו שלו בספר שכתב עליו העיתונאי הגרמני זיגפריד פאטר, היא של אדם החי בצניעות ופשטות. בשיחות על זיכרונותיו, הוא מעלה את הכאב בזיכרון השואה, בהקשר האישי והלאומי, ואת יחסו הדו-משמעי לגרמנים החדשים. הוא מספר על התקומה ועל החלק  שלו במלחמות ישראל, ועל ההזדהות עם האופי היהודי המגלה חום ואהדה לבני מינו במפגש בניכר. הוא מספר על יצירתו, ההתמודדות עם הבד הלבן, היצירה לצלילי מוסיקה קלאסית, במיוחד על המסע התמידי לחיפוש משמעות בחייו.

למרות העצב והבדידות המתגלים לעיתים מדבריו, היה מסר ביסודו אדם שמח ומלא חיים. שמחת החיים ניכרת בציוריו, בצבעים העזים, ואפילו הציורים הקשורים בזיכרון ומוות אינם קודרים אלא מלאי חיות.

הוא בחר בדרך אינדיבידואלית של התמסרות טוטלית לאמנות, תוך דבקות במטרה, בנחישות ורצון למימוש עצמי, ועמידה איתנה כנגד מוסכמות ושיפוטיות חברתית. הוא ניווט את דרכו בנסיבות חייו, שאב כוחות מעולמו הפנימי ומצא מזור בשפה האוניברסאלית של הציור.

בשנת 1993 הוא לקה באירוע מוחי והיה מאושפז בפריז ובבון. בשנת 1995 חזר לארץ, והמשיך ליצור כמעט עד ימיו האחרונים. דוד מסר הלך לעולמו ב- 1999.

התערוכה מציגה במבט רטרוספקטיבי עבודות ממכלול יצירתו של מסר, תוך מתן ביטוי למגוון הסגנונות ביצירתו.

מוצגות עבודות החל מהתנסויות ראשוניות, לפני נסיעתו לפריז, יצירות מתחילת דרכו בפריז, המצביעות על השפעות הקוביזם המוקדם מהסטודיו של אנדרה לוט, יצירות בסגנון אקספרסיוניסטי, המאפיינות את עיקר גוף יצירתו, ועד ליצירות האבסטרקט הגיאומטרי המאוחרות. מוצגים גם מקצת רישומים ועבודות נייר, שתים מתוך עשרות מחברות רישום, הספר של יוסף קאסל, צבא הצללים, שאייר מסר בגרסה הצרפתית, והספר שנכתב עליו על-ידי העיתונאי זיגפריד פאטר.
התערוכה מבוססת על אוסף המשפחה, שהובא לארץ ונשמר ומנוהל בידי מר אלי מסר, בנו של האמן.