 |
 |
דיוקנה של הלנה המופיעה בעבודות התחריט, מוצגת כרעיה, כאם הילדים וכעקרת בית למופת. התמונות כוללות פרטים המתעדים את שגרת החיי המשפחה, את ביתם, את הילדים. בעבודותיו הוא יוצר את תדמיתה בהקשר תפקידה הביתי. הלנה מופיעה על רקע גינת הוורדים בבית הוריה בבראונשוויג, כאשה משכילה הקוראת עיתון הבוקר המוגש למיטתה, היא אם למופת הרוקמת בשלווה בזמן משחק ילדיה, ומשלימה את התמונה של אשת חיל, בתחריט מ 1915 הנקרא My Industrious wife ,. הסטודנטית לאמנות ממינכן, מוותרת על הקרירה שלה כאמנית, מקדישה את עצמה לבית, למשפחה ובמיוחד לקריירה של בעלה. מתוך המכתבים אנו למדים, שהיא הייתה לעזר לצידו בנושאים המקצועיים, בהתייעצות לגבי עיצובים, בהתכתבויות עם ההוצאות לאור. עזרתה חשובה בתקופות מסעותיו, תוך העדריות הארוכות, כאשת קשר להוצאת הספרים, ובמיוחד לאיורים לספרי התנ"ך. אנו למדים מהמכתבים שהיא המשיכה לצייר, למשל מוזכר אקס ליבריס שעיצבה עבור אביה (ירושלים, מכתב 15 מרץ , 1906), וגם במהלך עבודתו על איורי התנ"ך הוא כותב "הציור שלך הוא טוב מאד ומתאים לברית החדשה. לא יכולתי להכין ציור טוב ממנו..." (מכתב מירושלים 27 יוני 1914). אין תיעוד בעבודותיו ליצירתה של הלנה או לתפקיד שלקחה על עצמה בתרומתה ובסיוע לקרירה שלו. הלנה מופיעה בעבודות התחריט בלבוש לפי צו האופנה ורוח התקופה. הצווארון הגבוה המופיע גם בצילום, מונצח בכל התמונות. שערה אסוף כלפי מעלה. יש הידור אבל גם מידה של צניעות בלבושה. ברישום של ברונו פול, מעיין הנעורים, ,1897 מתוארות נשות החברה הלבושות בשמלות ארוכות, בעלות צווארון גבוה, שרוולים ארוכים, המכסות גופן במלואו, שערן אסוף או חבוי בתוך כובע, עוברות דרך מבנה בסגנון קלאסי שבתוכו מעיין מים זורמים, ויוצאות מהצד השני בלבוש דיוות, שמלות בקווים חופשיים, חשופות ידיים, יחפות, שיערן פרוע, מתפתל. דמויות אלו מזכירות את האיורים של ליליין מהתקופה ראשונה, איורים לכתבי עת, לאקס ליבריס ולספר Juda. בעבודתו יש הפרדה ברורה בין דמויות העירום, האלגוריות, ודמויות יהודיות המופיעות בלבוש מכסה וצנוע, לבוש המתאים גם להלנה רעייתו. בתחריט הלנה עם כובע, 1909, היא מתוארת במראה "אצילי מאד" כפי שכינה אותה בוריס שץ , שהביע רצונו לפסל את ראשה. דמותה מוצגת בהסבה, במבט מהורהר ומרוחק, המשדר שלווה פנימית, השלמה אבל גם ערגה. הקומפוזיציה מיוחדת, בה משתלב הכובע כרקע לראשה, כהילה כהה המדגישה את תווי פניה, נראה כאילו מרחף מעל ראשה. שולי הכובע חתוכים, כמו בצילום. גווני הרקע יוצרים משטחים כמעט גיאומטריים. פסי התפר של דוגמת חולצתה נותנים את העומק ומבליטים את הדמות. הכובע פריט אפנתי מעוצב, המגדיר מעמד חברתי אך גם משמש כפריט כסוי ראש במסורת היהודית. הכובע, מסתיר אמנם את שערה, אבל מדגיש את הנשיות, ויוצר תחושת חושניות בתמונה. |