אלף צבעים של שחור לבן
"על עבודותי איני אוהב לדבר. כל עוד לא נשלמו, מכרסמות בי דאגות להצלחתן. משנשלמה העבודה, לעולם איני מרוצה ואני מנחם את עצמי: תפיק דבר טוב יותר. במשך זמן רב כל כך אין דעתי נוחה מעבודתי, עד שאני שוכח שעשיתי אותה. זהו דבר שקל להסביר.  כי מכיר אני כל קו וקו בעבודתי וכל רישום אינו אלא העתק של תמונה שקודם ראיתי בנפשי פנימה. רק כעבור חודשים, משנעלמה התמונה הראשונית מן הדמיון, יכול אני להעריך את ההעתק ואם הצליח, לשמוח למראהו"... ברלין, 13 יולי 1905[1]
א.מ. לילין זכה לכינוי האמן העברי הראשון יצר עושר אדיר של עבודות, ברישומים, איורים לספרים, כרזות ותחריטים. בתקופת צעירותו יצר ציורי שמן בפורמטים גדולים, ציורים שאבדו ואינם. הוא היה גם מראשוני הצלמים, במסעותיו הוא צילם מאות תמונות, נוף ואדם, מנופי הארץ והמזרח התיכון. חלקן שימשו כבסיס וסקיצות  לרישומים  ולעבודות התחריט.
ניתן להבחין בשינוי משמעותי בסגנון עבודתו מתקופת יצירתו הראשונה, בה יצר איורים שנעשו כרישום בעפרון, בדיו ונוצה לבין עבודות התחריט.
התחריטים נעשים בדרך שונה, כאן הוא חורץ את ציור בלוחית המתכת, מפסל במתכת כהגדרת הלנה, אשתו. באמצעות הטכניקה שפיתח בחריטה מדויקת של הקווים היוצרים את הדימוי, צפיפות הקווים וכיוונם, הוא מצליח להגיע למגוון צבעים רחב, למשחק בין  אור וצל, לעומק, ולאפקטים הנותנים לתמונה את איכותה המיוחדת.
אלף צבעים של שחור לבן, הגדיר את עבודתו לבוסוב, במאמר על ליליין שנכתב בניו יורק ב 1906. 
סגנון יצירתו השתנה בתקופה אחרונה, בתחריטים, המאפיינים של  האורנמנטיקה וקישוטי המסגרת, עומס פרטי הרקע, ושילוב הטקסט, נעלמו בהדרגה. בעבודות  התחריט מהתקופה האחרונה הדמות מוצבת במרכז התמונה, הרקע ניטרלי, תומך בסיפור, הפרטים המוצגים מעטים בלבד.
א.מ. ליליין נפטר בדמי ימיו ובשיא פריחת יצירתו.
עושר ומגוון עבודתו ששמש כהשראה לאמני בצלאל מהתקופה ראשונה וגם בהמשך והיה לבסיס  בשפת הסמלים והאיקונוגרפיה הציונית, ראויים לבחינה ומבט נוסף.
אנו שמחים להציג תערוכה זו מפרי עבודתו, המביאה חתך עבודות פחות מוכרות,  מתוך תקווה שהיא תביא להכרות מחודשת ותעורר שיח ועניין במחקר נוסף בעבודתו.