כתבו עליו
מובאים כאן כמה ציטוטים ממילים רבות שנכתבו על גלעדי ע"י מבקרים, חבריו האמנים , אנשי תרבות ועוד. בקטלוג התערוכה אהרון גלעדי פנים אל פנים, המלווה את התערוכה, תוכלו למצוא ציטוטים נוספים. |
 |
 |
לאה גולדברג הרישום הארצישראלי כמו כל שטחי אמנות אחרים אצלנו לא יצר עדיין את הסגנון המיוחד שבארץ הזאת. עלינו להודות: עדיין איננו. אבל מיטב הרישומים המוגשים לפנינו, פה ושם מבצבץ ההד הכללי של הזמן שאנו חיים בו, סגנון התקופה, לא בנושאים מרעישים, לא בסיסמאות גדולות, אלא בעצם הקו, בתפיסת הצורה, ברמז, בדפורמציה, בהלך נפש. זה הנעים והכובש את הלב ברישומיו של א. גלעדי: איננו רודף אחרי נושא כולל, איננו מסתתר מאחורי רעיונות גדולים שאינם רעיונותיו. דברים קטנים, כביכול, החולין שלנו. כל אדם עם עצבונו ומרדו, כל קו של בית שאנו גרים בו, שאנו בנים לעצמנו כאן עלול לבטא במידה רבה לאין-ארוך מאשר הפראזה 0אחת היא אם ספרותית היא או ציורית) הנשמעת תמיד במשוא-פנים. יש כאן יחס טוב לכל המקיף אותנו ויחס של כאב. האשה באמהותה, דמעת הילדים, פת הלחם על השולחן שלנו ( חדר-אוכל בקיבוץ) אותה עזובה שבראשית מעשה- בכפר דייגים הקטן(עין-גב) ובפגישתנו הראשונה, הזהירה ביותר עם החי אשר בטבע- הסוס הזה באורווה, שזה עתה למדנו לאהבו ושאין לנו עדיין שיגרה לביטוייו, כפי שישנה אצל עמים צאצאי אבירים והאיכרים שהסוס היה תמיד חלק מחייהם. וע הכל : אותו היסוס קל, אותה תהייה של קווים, המנסה לספר לנו, כי העולם הזה והחלום על העולם הזה לא היו עדיין לשלמות איתנה וקיימת של צורה מקודשת על ידי בטחון המסורת שבעבר ועתיד; אותו רטט של ניחושים שהצייר איננו חייב כלל לדעת אותו, אבל הזמן מצווה אותו עליו בעל-כורחו. |
 |
 |
ד"ר חיים גמזו מתוך מאמרו " שלושה חיפושים- שלושה נוסחים" תערוכת השמונה בבית הבימה, 1942 גלעדי הופיע הפעם בכמה תמונות המעידות על רצינות חיפושיו ועל נכונות גישתו אל הבד. תמונותיו, בייחוד הקיבוציות, הן טרנספיגורציה מעניינת של הווי אשר אמן רואה אותו מנקודת מבט סוציאלית ופילוסופית כאחד. האנשים המשחקים בשח אינם הולכי בטל בביתי קפה, אלא דמויות לאות המוצאות סיפוק אינטלקטואלי בבריחה מן המציאות המפרכת אל המחשבה הספקולטיבית. הצבעים החרוכים מוסיפים גם הם טון נוגה וכאב לאווירה המרוכזת ואת אשר לא עשתה הדפורמציה ברישום-נאה!- עשה הצבע וראה פינת חיים באור אמיתי, חסר אידיאליזציה שטחית, חסר מחמאות. |
 |
 |
איתמר גולני רשימה מתוך עזבונו של בכור אפיקים איתמר גולני שנספה בצניחה בשנת 1949 האטליה עמד בפינה מבודדת בחצר, מרוחק משאר בייני המשק. סביבו היו עצים רחבי-נוף, ששיוו גוון מיוחד לבניין עצמו. ביום היו מצלים על החלונות, ובפנים האטליה היתה שרויה אווירה מסתורית במקצת. החדר היה אפל ורב-צלילים. כשפתחתי את הדלת, נתקל מבטי בשולחן עשוי עץ כהה, ועליו גיטרה ששנים ממיתריה קרועים, צנצנת גבוהה ובה פרחים שונים. צלחת פירות עמדה בפינת השולחן, כנראה שימשה מודל ל"דומם". לאורך הקיר הדרומי של החדר עמדה מיטה מכוסה מרבד רב גוני, עשיר בקישוטים שונים בצבעים צעקניים, שהאדום שולט בהם. על המרבד היו מונחים כתריסר כרים מגודל שונה, ולפי סידורם לגבי המיטה יכולתי לקבוע מה מצבו-רוחו של בעל האטליה. על שולחן זכוכית קטן היו מונחים צבעי השמן, המכחולים, ועל הכן ציור באמצע התהוותו. הקירות היו מכוסים בתמונות. באגף הימני של החדר היו מעורמות מסגרות ותמונות בלתי גמורות. הוא פגשני בבת שחוק והתחיל להראות לי את תמונותיו האחרונות. מזמן לזמן היה פולט איזה פסוק מסביר. גם התמונות בצבעים העשירים, דיברו. רק אני שתקתי. הייתי המום ומבולבל. נתגלה לפני עולם חדש ויפה, זר ומושך. הרגשתי כי עצבותו של האמן נמסרת גם לי. זו עצבות המוסיפה טעם לחיים. |
|