אריה אלווייל עלה לארץ מגליציה, פולין, ב 1920. הוא שהה בוינה בימי מלחמת העולם הראשונה, שם ספג את ההשפעה של האקספרסיוניזם הגרמני בציוריו. הוא היה מקבוצת השומר הצעיר, התיישב בביתניה. בתחילת דרכו בארץ עבד בכבישי הגליל לפרנסתו ואח"כ חזר לוינה ולמד אצל אוסקר קוקושקה (1886-1980). כשחזר ב 1926 הביא לארץ מסורת של חיתוכי עץ ולינוליאום. הוא יצר בטכניקות אלה סדרה "קורות החלוץ האלמוני" ואיורים לתנ"ך. בהמשך צייר תמונות שמן מנופי הארץ. הוא התגורר מספר חודשים בשנה בצפת, והרבה לצייר את צפת והגליל.
אריה אלוויל היה מורה בגימנסיה הרצליה בת"א, הוא היה ממורי אברהם אילת. הוא היה נשוי זמן קצר למשוררת אסתר ראב. הוא השתתף בתערוכת "קבוצת האמנים המודרניים" (1927) בעלת ההשפעה האקספרסיוניסטית, הזרם החדש באמנות ארץ ישראלית שקם כנגד סגנון בצלאל. תערוכה זו כונתה בעיתונות המקומית מהפכנית ואפילו "דילטנטית". הוא השתתף בתערוכת אמני ישראל במוזיאון תל-אביב (בית דיזנגוף דאז) ב 1932. בביקורת  שקיבל בתערוכות אלו, נכתב על עבודתו כבולטת בכך שהיא משוחררת מהשפעת הז'אנר המקומי. הוא אייר ספרי ילדים והגדה לפסח. יצירתו מתאפיינת בהסתפקות במועט, בגוונים כהים אפורים, חלקם לקוחים מהאקספרסיוניזם הגרמני. בהמשך דרכו האמנותית הושפע גם מהאסכולה הצרפתית.

בתמונה:אהרון אלוויל עם המשוררת אסתר