על התערוכה
        בשנות הארבעים צמחה בארץ תנועה שנקראה ה"כנענים".

"... היום לא מחר עלינו לעשות לתרבותנו.. לחשל שלושת כלינו- שפה, עם וארץ –למען נוכל לחיות וליצור כעברים וכבני אדם", מדברי שאול אשבעל, ב"אלף" החוברת הרשמית של תנועת הכנענים. עם חבריה נמנו יונתן רטוש, דנצינגר, בנימין תמוז ואחרים . אמנות עם אידיאולוגיה פוליטית תרבותית. תנועה זו עמדה בניגוד לאמנות המוטיבים היהודיים בסגנון בצלאל הישן, ונושאי העיירה היהודית, הרומנטיקה בנופי ארץ ישראל בהשפעות הצרפתיות והגרמניות בציור הישראלי. הם חיפשו משהו קדום, מקומי, מקורי כבסיס לתרבות  ויצירה הישראלית מתחדשת ולא מבוססת על הגלות. חלק מהאמנים הקרויים "כנענים" כולל דנצינגר עצמו, הסתייגו מתואר זה. אולם ביצירתם, היו כנענים.

הם, הראשונים, נאלצו לחפש דרך והגדרה עצמית מתוך זהותם החדשה בארץ ישראל.דליה מאירי נולדה בעמק, במושב מולדת. היא ישראלית, היוצרת ושואבת מתוך יסודות הכנעניות, המקומיות, אולם אינה זקוקה לחיפוש, להגדרות, לתוויות. היא ישראלית, מכאן ועכשיו. מקורות ההשראה שלה הם בבסיס הסלע המקומי, בנופי עמק יזרעאל, באירועים שחוותה כישראלית, המלחמות והנופלים הדוממים, שמותיהם חרוטים באתרי הנצחה, האירועים הפרטיים כמו לידת בניה ופציעת אחיה במלחמת לבנון (הראשונה). בפרטי ובכללי.
ללא היסוס היא שואלת מוטיבים מתוך תרבויות קדומות אחרות, מסעותיה ברחבי העולם, למזרח ולמערב משפעים על עבודתה, בסדרת "מצרים" (1991), בדיוקנאות בהשפעת פסלי בזלת מיערות הבמבוק יפן, בעקבות מאובנים המבוססים על אנשי פומפי שנלכדו באפר וולקני, ב"juego de pelota" משחק הכדור, מגרשי משחק עתיקים, המתארים הקרבת קרבנות אדם באלימות, בתרבויות המאייה והאיטצטקים, התרבות הפרה קולומביאנית במקסיקו וגואטמלה.
דליה מאירי לא עוסקת בשאלת מה היא אמנות ישראלית, היא יוצרת אותה.
"... אין פסל של חומר אחד", פנחס עשת
        לאחר לימוד השיש ורכישת הכלים המיוחדים חזרה לישראל, לעמק והחלה

דליה מאירי נולדה במושב שיתופי מולדת מדרום מערב לכנרת,  אחד מיישובי חומה ומגדל שהוקם ע"י יוצאי גרמניה ב1945. כנערה נסעה בשלושה אוטובוסים אחרי הלימודים, לחוג  ציור ופיסול ל"אהל שרה" לימים מכללת עמק יזרעאל. שם למדה את היסודות בהדרכת הצייר אברהם ישכיל והפסל אהרן עמלן. בבצלאל למדה פיסול אצל הפסל פנחס עשת, שלימד כדבריה "ביצירה אין גבולות, שנושאים שונים מבקשים חומרים שונים, אין פסל של חומר אחד ".בשנה אחרונה בבצלאל עבדה באבן ולדבריה ו"שברה ידיים ואיזמלים".
ב1976 עם סיום בצלאל, ביקרה בתערוכה של חנה אשל, פסלת ישראלית החיה בניו יורק, שהציגה פיסולי אבן ושיש. חנה אשל שהתה תקופה ארוכה בקררה, איטליה, הזמינה אותה לקררה, שם לומדים לעבוד בשיש מעבודתם של סתתים מקומיים מיומנים.

        לעבוד בבזלת. היא סגרה מעגל בחזרתה למקום הולדה, לעבודה על אתר

        הנצחה לנופלים, אתר ראשון מאתרים רבים בהמשך. (1977)

אבל הכלים והטכניקה שלמדה בקררה בשיש, לא התאימו לבזלת. ואז נסעה להשתלמות בפיסול באבן קשה, גרניט במטהאוזן, אוסטריה. הגרניט יותר דומה בתכונותיו לבזלת. בהמשך החלה לשלב חומרים נוספים בפסליה.

"הברזל התגנב לעבודתי, כמו מעצמו". במלחמת לבנון, לאחר לידת בנה הבכור, החלה בסדרת פסלי אבן "מחותלים". החיתול בא להגן על הפצע אבן. אח"כ התפתח הנושא להגנה ע"י עטיפה בלוחות פח ברזל. באותה מלחמה נפצע אחיה בגבו. בעקבות פציעתו החלה מחלחלת מודעות לתכונות גופינו, לעמוד השדרה, לעצמות השלד האנושיות המחזיקות את מבנה הגוף, על חוזקם אבל גם פגיעותם. בהמשך באו עבודת גדולות של שילוב אבן וברזל. גם הצבע החל להופיע בעבודות הפיסול. תחילה השתמשה דליה בצבע הטבעי של החומר, למשל גרניט בגוונים ורוד ואדום. במעשה זדון, שפך מישהו פח צבע אדום על פסלים שהיו ארוזים להעברה. הצבע שינה את הבעת הפסל.
זמן רב ניסתה לשייף את שכבת הצבע מהסלע.  אבל בעקבות אירוע זה, נוצרו פסלים שאליהם נוספו שכבות צבע, המכסה חלקים באבן. הצבע הפך לחומר בעבודתה כמו בפסלי גרניט קדומים במצרים. הצבע שימש כסמל, כחול וירוק – מוות, אדום-חיים, צהוב, אנרגיית השמש.
הצבע יוצר משמעות סמלית בנוסף לצורה וחומר.

הדיוקנאות הם דמויות המתארות תחושות והלכי נפש בהחצנה, פחד, בדידות, כעס. כדי לשמר את התחושה בספונטניות ובמהירות, הפסלים נעשו בגילוף עץ, אחרי כן כוסו בפח מגלוון או נחושת. הצבעים באדום וכחול, סמלי החיים והמוות כאילו מנסים להשתלט על הדיוקן. הכסאות ששמשו את המשפחה, התבלו במהלך השנים, עברו עבוד והפכו לדיוקנות. הם מסמלים את התבלות הגוף, את הסימנים שחורט הזמן בחומר. פסלי הכסאות מתארים מיניות, זוגיות או אולי דמויות דו מיניות.
מיכלי הפח, הם בעצם חלקי גוף, שריון מגן מבחוץ אולם חלול בפנים. כמו שריון אבירים המגן על הגוף, אך מכביד עליו בתנועותיו, אנו מגינים על עצמנו הגנות המכבידות, או אולי זוהי רמיזה לאיש הפח המחפש את לבו?
רשתות ברזל המשמשות בסדרת הגלמים, כשלדים חלולים, בצורות שונות, הופכים בעבודות האחרונות לדמויות דוממות היושבות על כסא גלגלים. עוד שלב בהתכלות הגוף, במוגבלות. הכסא המשרת אותנו  בחיי היום יום, הופך לכסא גלגלים, מאפשר לנו תנועה אבל מתוך תלות, לקראת הסוף הבלתי נמנע. נושא זה בא בהשפעת אחיה הפצוע הנזקק לכסא גלגלים בשגרת חייו ולאחר טיפול ממושך באם בסוף ימיה.
בכסאות גלגלים כמו בדיוקנאות הכסאות, עושה דליה שימוש חוזר ב"מוצר המוגמר "made ready, המובא בקונטקסט אחר, ומקבל בפסליה ביטוי לרעיון תוך משמעות חדשה.
תהליך זה מתחבר לעבודות האבן המוקדמות, בהם השתמשה דליה באבני חורבות מבנים ומבצרים, אבנים וחלקי בניין מסותתים, מתקני חקלאות קדומה כבתי בד, גתות ורחיים"...החומר יש לו עבר משלו, הפסל נותן לו משמעות חדשה, תוך שמירת התכונות הבסיסיות, זהותו ברורה ונשארת כפי שהייתה.
הרישומים המוצגים, בעפרון ובעפרונות צבעוניים, מציגים את הדיוקנאות, מזוויות שונות ומשלימות, חלקם רישומי הכנה לפסלים, חלקם צוירו בעקבות הפסלים.  
דליה מאירי, פסלת ישראלית, יוצרת במגוון טכניקות וחומרים, בגדלים שונים גם עבודות גדולות מונומנטליות. היא יוצרת כאשה וכאדם, הכוח הפיסי אינו מגבלה מול כוח  הרעיון, העניין ביצירה, ההתמדה והסבלנות.
תערוכת מעגלים  מביאה מדגם מפתיע ולא ממצה מגוף עבודה אדיר של דליה מאירי.
סרט תיעודי שנערך מסרטים קודמים, בו מדברת דליה על עבודתה ומבחר צילומים של פסלי נוף ואתרי הנצחה, משלימים למבקר את התמונה.
העבודות המוצגות מצביעות על הגיוון בעבודתה, בנושאים, בחומרים השונים ובמימוש.                    

    עדי גרינפלד, אוצרת

מקורות:
סיפורה של אמנות ישראל, בנימין תמוז, דורית לויטה, גדעון עופרת, הוצאת מסדה, 1980,
פרק חמישי שנות הארבעים-אמנות כנענית,129
קטלוג דליה מאירי, סביבות עצמי, 1998
אמניות באמנות ישראל, 1948-1998 ,האגף לתרבות עיריית חיפה ומוזיאון חיפה, 1998
דליה מאירי, שלדי אניות, אוצרת דניאלה טלמור, המוזיאון הימי הלאומי חיפה, 1999
עץ אבן אדמה, דליה מאירי פסלים , הוצאת הקיבוץ המאוחד 1986

דליה מאירי ♦ קורות חיים           לאתר דליה מאירי

נולדה בישראל, 1951
למדה באקדמיה בצלאל (בוגרת 1976), השתלמה בפיסול בשיש בקררה איטליה, בפיסול באבן קשה (גרניט) באוסטריה ובאמנות גנים ביפן.

פרסים

1978 מלגת השתלמות לפיסול באבן באיטליה, מחלקת יחסי חוץ  ישראל-איטליה

1978 פרס קולינר לאמנים צעירים מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים

1980 מלגת השתלמות ביפן, קרן תרבות אמריקה-ישראל;
        השתלמות בעיצוב הגנים יפניים, יפן

מבחר תערוכות יחיד

1978 גלריית הקיבוץ, תל-אביב

1979 בית האמנים, ירושלים

1980 משכן לאמנות עין-חרוד; בית וילפריד, קיבוץ הזורע;
         גלריה דבל, עין-כרם, י-ם; גלריה הקיבוץ, תל-אביב     

1981 מוזיאון ישראל ירושלים

1982 גלריה ג'ולי מ., תל-אביב

1983 גלריה גרפיקה 3, חיפה; גלריה ג'ולי מ. תל-אביב

1984 המרכז לאמנות חזותית, באר שבע

1985 מוזיאון יד לבנים, הרצליה; גלריה ג'ולי מ. תל-אביב

1986 גלריה הקיבוץ, תל אביב; בית האמנים ירושלים

1990 גלריה בית אבא חושי, חיפה

1991-1998 תערוכות שנתיות, גלריה מבט, תל-אביב

1994 גלריה כברי, קיבוץ כברי

1996 מכללת הגליל המערבי

1998 מכללת אורט בראודה, כרמיאל; מיצב במגדל המים בטבעון;

         משכן לאמנות עין חרוד

1999 מוזיאון הימי הלאומי חיפה, שלדי אניות

2001 מוזיאון אורי ורמי נחשתן, אשדות יעקב ; גלריה ע"ש ברר מעלות ,

         " גלמים ומאובנים"

2002 על הצוק, גלריה עירונית נתניה,"אקס ווטו-עלי זהב"

2004 "נופים" מיצב בתהליך, מרכז הנצחה טבעון;
        "פנורמה" מיצב, גלריה מבט , תל-אביב; בית האמים תל-אביב

2005 גלריה עירונית כפר סבא, "משחק הכדור juego de pelota"

מבחר תערוכות קבוצתיות

1979  אמנים מזמינים אמנים, מוזיאון תל אביב לאמנות

1980  "גבולות", מוזיאון ישראל, ירושלים;

          חמש נשים מישראל" גלריה 3, ניו-יורק, ארה"ב

1981  "אמנים מישראל", מרכז תרבות, שיקגו, ארה"ב;

          אמנות צעירה מישראל, מוזיאון הני אונסטד, אוסלו, נורווגיה

1983  "80 שנות פיסול" מוזיאון ישראל, ירושלים

1985  "פיסול בפארק" הפארק הלאומי רמת-גן

1988  "צבע טרי" מוזיאון ישראל, ירושלים;

          "פיסול בישראל-חיפוש זהות" המוזיאון הפתוח תפן

1993  "פיסול ביער קטן", רעננה

1995  "עושות שלום", מוזיאון חיפה לאמנות

1999   "אמניות באמנות ישראל" תיאטרון חיפה ובית האמנים

2000  הזוכים בפרסי שר המדע לתרבות אמנות, מוזיאון רמת-גן

2005  "דמוי גוף" מוזיאון חיפה לאמנות

פרויקטים

1977 אתר הנצחה, מולדת

1979 אתר הנצחה, קיבוץ פרוד;

         "חלונות לנוף" 3 פסלם גן ציבורי נצרת עילית

1980 "מורגים" , תבליטים, בי"ס שדה הר גילה;

          עצי זית מכוסים בגלי אבנים, תל-חי

1981 פסל ליד הפיורד של אוסלו, מוזיאון הני אוסטנד, אוסלו נורווגיה;

         פסל תחנת רכבת בתל-אביב; אתר הנצחה, קיבוץ חותרים

1983 "שקתות" 3 פסלים, גן הפעמון ירושלים

1984 אתר הנצחה, קיבוץ עין-חרוד מאוחד; גן נצחה מושב סלעית

1985 פסל סביבתי, גן תעשיה תפן

1986 עיצוב ושחזור בית קברות ישן, מעיין חרוד;

         "אהלים וגושים נטויים" מצפה רמון

1987 פסלי חוץ, בסיס חיל האוויר תל-נוף; אתר הנצחה קיבוץ לוחמי הגטאות;

         פארק  זכרון פיסולי, בית הזרע; 9 פסלים עפולה

1988 תבליט ופסל,מכללת עמק יזרעאל; "אתר הערצת העץ", קצרין;

         3  פסלים בגן הפסלים, תפן

1989 אתר הנצחה, קיבוץ טירת צבי;
         " מבוא אל ההר, פארק פסלים, לינדברון, אוסטריה

1991 "טורסו" הוהונמס, אוסטריה

1993 מצפורים בכביש מורשת, כפר מנדא; "שער המים" מעלות;

         "דו-שיח עם גזעי עץ" , 3 פסלים ,רעננה

1993-94 "מבוך אבן" שיקום מחצבה, כביש מתלול צורים, כרמיאל תפן

1994 "סימנים בסלע" אתר פיסולי, אזור תעשיה ציפורית;פסל "אבן וצינורות" מפעל הידרומטיק, איזור תעשייה מגדל העמק;

"שילוש עם פעמון פרה" חבל טירול, אוסטריה;

תבליט ופסל, מכללת עמק יזרעאל

1997 פינת זכרון, יובלים

1998 פסלי חוצות, בכיכר בכרמיאל

1999 אתר הנצחה בפארק אוסטרלי, משגב

2001 פסל "שער המדרגות" כרמיאל

2001 פסל סביבתי "מדרגות לרקיע", 3 פסלים, תרדיון

2002 פסל סביבתי "מקדש באר" בחצרים; פסל "צמיחה" בי"ס יסודי משגב

1990-2002 עשרות פסלים בגן פסלים ביובלים ובסטודיו באזור תעשייה תרדיון

דליה מאירי השתתפה בסימפוזיונים לפיסול רבים, בארץ ובעולם,ביניהם פסטיבלי פיסול במעלות, סימפוזיון לפיסול בברודה, גוג'רט, הודו, בבולגריה, באוסטריה ועוד.

דליה מאירי חיה ויוצרת בישוב יובלים ובסטודיו בתרדיון, משגב

דליה מלמדת פיסול במכללה אקדמית לחינוך אורנים ומדריכה טיולי אמנות בארץ ובחו"ל