התערוכה מציגה יצירות אמנות של אמנים מתולדות האמנות הישראלית ואמנים בני זמננו המתארות דיוקנאות ומחוות נשים.

הנשים מתוארות במצבים שונים, בתפקידים מסורתיים של אמהות, משפחה, עבודה, בנוף, באינטימיות הזוגיות, בסצנות עירום, כמודל בפני הצייר, אבל גם כמחאה ותעוזה.

הבעות הפניה של אשה בדיוקן מבטאות את הלכי הרוח של הדמות המצויירת, המצולמת או המפוסלת. בפניה ניתן לראות משהו מאישיותה,

רגשותיה, מחשבותיה, וחוויותיה. לעיתים, ללא מודעות או כוונה מפורשת, הבעות הפנים מאפשרות מבט עומק, כחלון לנפשה ואישיותה של הדמות.

הרישום של לאה ניקל ( 1920-2005) המוצג בהזמנה, אינו מתייחס לדיוקן ספציפי אלא מתאר באופן סימבולי את הפנים הרבות בדמותה של אשה.

 לאה ניקל, מהציירות הבולטות של האבסטרקט באמנות הישראלית, ברישום זה היא מביעה את מורכבות דמותה של אשה בתכונותיה, בין עצמה לנשיות,