אהרון גלעדי ואפקים חדשים
כתבה: עדי גרינפלד
התערוכה הראשונה לאמני ישראל במדינת ישראל  שנערכה בנובמבר 1948 נרשמה בהיסטוריה גם כתערוכה שהביאה לפרישת קבוצה משמעותית מקרב חברי האגודה, פרישה שהבאה להקמת התנועה שנקראה "אופקים חדשים", ושהשפיעה על המשך התפתחת האמנות הפלסטית בארץ. מן התערוכה נעדרו חמישה עשר אמנים, מהבולטים והחשובים שיצאו זמן קצר  לאחר מכן בגילוי דעת שהיה לבסיס עקרונות התנועה החדשה.
התנועה החדשה המודרניסטים שפנו אל עבר המופשט, האל צורני, ודגלה באמנות לשם אמנות, art pour art  אמנות מתקדמת עם רוח הזמן.

הסיפור של פרישת חברי הקבוצה קשור  להזדמנות להשתתפות אמנים ישראלים בביאנלה בוונציה בפעם הראשונה כנציגי מדינת ישראל. כיו שהחלטה הייתה צריכה להיעשות במהירות, כפי שסיפר מאוחר יותר זריצקי, כיון שהאניה המתינה בנמל ולא היה זמן לכנס את אסיפת האגודה ולבחור את האמנים המייצגים על פי כלליה, נבחרו ע"י קבוצה קטנה שבע-עשר ציירים שהציגו יחד כשלושים יצירות. בעקבות אירוע זה קמה סערה והקפה גדולה על חברי הקבוצה, שבחרה את המשתתפים בראשם זריצקי. בעקבות אירוע זה ופרישתם של זריצקי וחבריו מן האגודה קמה תנועת "אופקים חדשים".
אולם ניצני השינוי בכוון וברעיונות היה כבר בתערוכות מוקדמות החל מ 1942.
גרעין הקבוצה שהייתה לאפקים חדשים השתתף בתערוכה הידועה כ"תערוכת השמונה"  שנערכה בדצמבר 1942 בבית הבימה. תערוכת זו נחשבה לנקודת מפנה באמנות הישראלית כפי שהייתה מקובלת באותה תקופה. היו אלו אמנים צעירים שחיפשו מחנה משותף בחיפוש אחר דרך חדשה באמנות. בתערוכת השמונה השתתפו אריה ארוך, אהרון גלעדי, צבי מאירוביץ, אברהם נתנזון-נתון, אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
בפברואר 1947 נערכה תערוכה במוזיאון תל-אביב בה הציגו שבעה, ביניהם יוסף זריצקי ויעקב וכסלר. בתערוכה זו הוגדר כבר מניפסט אידאולוגי שפרסמו חברי הקבוצה ל"מגמה ברורה לאמניות המודרנית בהשפעת הציור הצרפתי יחד עם סגנון מקורי ששורשיו במציאות שלנו"  

אהרון גלעדי השתתף בתחילתה של הדרך והקמתה של "אופקים חדשים" והשתתפות בשלוש תערוכות ראשונות של הקבוצה, מצביעה על הכיוון של ציוריו לסגנון שנחשב באותה תקופה "מתקדם" ונוגע באבסטרקציה. הביקורות של ד"ר גמזו לאותם תערוכות בהם השתתף גלעדי בין 1942 ועד 1957 מצביע על מרכזיותו בקבוצה: "זהו צייר רציני הנאבק קשה עם עצמו, הממצה תכופות את עצמו באכזריות אופנית לאלה מקרב האמנים שאינם נוטים לקבל עליהם עולן של פשרות. גלעדי הוא עמקן, חקרן. הוא אינו מקבל החיים כעובדה מוגמרת אלא כנתונים התהליך של תמורה מתמדת. אנשים ונופים- לחוד וביחד – מהווים את יסודות התמאטיקה העיקריים ביצירתו. אלה ואלה עטופים במין דוק של קרינה עוממת, שופעת רוחניות.."
אהרון גלעדי נהנה בתקופה זו מתמיכה והכרה בקרב האמנים שהובילו את מגמות הציור, וזו גם אחת הסיבות להחלטתו לעזיבת קיבוץ אפיקים שהיה ממקימיו..אולם בהמשך הדרך מסיבות שונות ביניהן הדומיננטיות של זריצקי בקבוצה, ודרישותיו לשינוי מתמיד בסגנון הציור של האמנים, הביאו את גלעדי לפרישה מהקבוצה. ניתן לראות בציורים מוקדמים של גלעדי נטייה אל המופשט, גם בתוכן החוזר על עצמו ומהווה רק תרוץ ליצירה, כהגדרתו, וגם בדמוי ההולך ונמוג בתוך הרקע. גלעדי מתייחס אל המופשט מתוך רגשות מעורבים, הוא מעריך את הציור המופשט, כפי שהוא מתבטא באחד הראיונות, אבל לא רואה בו מטרה לשם עצמה: ".. כך גם המופשט בציור הטוב, מטהר את האדם. כן, לאמנות מופשטת במופשט הרוחני שבה, מטהרת בני אדם מהחולין החומרי היומיומי."
גלעדי נשאר נאמן לסגנונו האינטואיטיבי שחוזר תמיד לדמוי, הוא מצייר ללא התחשבות במגמות התקופה ומניפסט הקבוצה. מתוך דבקות בדרכו נשאר למעשה אמן פיגורטיבי ביסודו.

בשבת 28.8 בשעה 12 תתקיים בגלריה טל הרצאה על אהרון גלעדי ואפקים חדשים, בהרצאה תוצג השוואה ליצירות אמנים אחרים מהקבוצה כמו מרסל ינקו, יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטריכמן, אברהם נתון, יעקוב וקסלר ועוד והשפעות הקבוצה על דור הבא של אמנים.
שיח גלריה נוסף יתקיים בשבת חול המועד סוכות 25.9 בשעה 12.