אנתרופוסופיה ואמנות

“If you realize, that art always has a relation to the spirit, you will understand that both in creating and appreciating it, art is something through which one enters the spiritual world"  Rudolph Steiner

רודולף שטיינר (1925-1861), חוקר רב תחומי ואיש רב פעלים, יצר תורה מובנית המנסה להבין ולהסביר את העולם וטבע האדם מתוך גישה הוליסטית רוחנית, בתחומים מגוונים כמו רפואה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, חקלאות, אמנות ואדריכלות ובמיוחד שיטות חינוך. בחיבוריו הרבים הוא תיאר וניסה לענות על שאלות היסוד של קיום האדם בטבע, במטרה למצוא, על פי הגדרתו, את הדרך לחופש אמיתי של האדם. תוך כך הוא הגדיר פילוסופיית חיים העוסקת בנפש האדם כייצור רוחני, בעולמות קיום הנפש מעבר לעולם הפיזי ובסופו של דבר גם אל הישארות הנשמה. בחיבורו האוטוביוגרפי (The Story of My Life, English version, 1928), הוא מתאר את התפתחות מחשבתו ואת הדרך בה הגיע בסופו של דבר אל התורה האנתרופוסופית, לפי הגדרתו מדע הרוח Spiritual Science.

התיאוריה של שטיינר מבוססת על התובנה שהעולם הפיזי הסובב אותנו, כפי שאנו תופשים בחושינו, הוא לא העולם המלא, אלא מאחורי כל דבר שניתן לחוות בחושינו קיים עולם שמעבר, רוחני (spiritual world). עולם זה בלתי נראה או בלתי נתפס, בדומה לאור והצבעים עבור אדם עיוור. בדרך פלא, אם היינו יכולים לחוות עולם זה באמצעות איבר חישה מיוחד, היינו חווים את העולם הרוחי, בדומה לאותו עיוור שראייתו חזרה אליו, ובכך יוכל לחוות את האור והצבעים. העולם הרוחי נמצא, אולם כדי שהפרט יוכל לחוות אותו, הוא צריך להיות מודע לקיומו, מודעות זו תאיר את חייו, תחזק ותאפשר הבנה מעמיקה של הטבע ומסתורי החיים האנושיים. לפי שטיינר, מתוך חיפוש אחר האמת, חוקרי הנפש והרוח יגלו את קשר החיים העובר מנפש לנפש במהלך הדורות, ואולי גם את סודות העולם הטמונים בטבע הסובב אותנו ובטבע האדם.

לאמנות בתורה האנתרופוסופית של שטיינר, ובמיוחד לצבע, יש מקום מרכזי. הוא עצמו צייר ועסק באדריכלות, וכתב והרצה על האמנות בכלל ועל הצבע בפרט (בתרגום לצרפתית Nature des couleurs, Geneve, 1978 ולאנגליתColour, London, 1982 ). בעקבות מסעו לאיטליה הוא תיאר את חוויותיו הרגשיות מצפייה ביצירות אמנות מתחילת הרנסנס, החל מצ'ימבואה ועד אמני הרנסנס הגבוה רפאל וליאונרדו. הוא ראה בהתפתחות תולדות האמנות אבולוציה של ההתפתחות הרוחנית האנושית. לטענתו, האמנות ממלאת את נפש האדם ומאפשרת את האיזון והחיפוש מעבר לנראה לעין, במעבר למימד הרוחני. בסקירה של תנועות האמנות מתייחס שטיינר לתנועת האקספרסיוניזם (בכוונתו לאקספרסיוניזם הגרמני) כקרובה ביותר להתגלמות הרעיונות האנתרופוסופיים.

דעותיו של שטיינר הושפעו משני מקורות עיקריים. הראשון היה התיאוסופיה הגרמנית, מאחר שהוא נמנה כחבר התנועה התיאוסופית ואף כיהן כמזכירה בשנים 1907-1902 עד שפרש והקים את התנועה האנתרופוסופית. מקור ההשפעה השני היו כתבי גתה (1832-1749), שאותם ערך בשנים 1902-1890 והכיר היטב. שטיינר ראה את עצמו כממשיך דרכו של גתה, ובעקבותיו דימה את היצירה האנושית כיצירה נשגבת, כשם שהטבע הוא יצירה אלוהית. ספרו התיאוסופיה מ-1904 (בעברית גוף, נפש, רוח, הוצאת מיכאל, 2010) מהווה מעין סינתזה של התיאוסופיה והמחשבה של גתה.

נושא הצבע תופס בכתביו של גתה מקום משמעותי, והשפיע ביותר על האמנות במאות התשע-עשרה והעשרים ועל התפתחות תנועות האמנות המודרנית. הצבע, לפי גתה, משפיע על התודעה האנושית, על מצבי רוח. בצרופים שונים ועל ידי ערבוב והתאמה של צבעים ניתן לזהות ניגודים, מתח, מאפיינים של מצבי רוח ותחושות האדם. אולם שטיינר רואה בצבע מסר או רמז למעבר מהעולם הפיזי, מהתכונות הפיזיקאליות של הצבע (כפי שהוגדרו על ידי ניוטון), אל העולם הרוחני. האמנות מעוררת ביוצר ובצופה את הדמיון והתודעה, את המודעות אל הטבע, אל הצבע ואל הצורה הארכיטיפית המאפיינת והמקשרת את היסודות האוניברסליים של טבע.

שטיינר הרחיב את תורת הצבע של גתה ברעיונותיו בעיקר בנושא צבעי הזוהר. בהרצאתו "צבע וחומר - לצייר עם צבע" (דורנאך, 1921), תיאר שטיינר את ההבחנה בין צבעי דימוי וצבעי זוהר, כאשר הזוהר מזוהה עם ההילה האנושית. הזוהר מתאר את הישות הרוחנית שאינה תלויה בצבע הפיזיקלי. צבעי הזוהר מתוארים כקרינה בעלת איכויות מיוחדות, בדינמיות ותנועה הנוצרים משילוב הצבעים.

השפעה על תולדות האמנות. לתפיסת הצבע של גתה, כפי שתוארה בכתובים של שטיינר ובהרצאותיו, הייתה השפעה על אמני התקופה ובמיוחד קנדינסקי, שהציע במקום האובייקט את הצליל הרוחני (על הרוחני באמנות ובייחוד בציור, 1912, מהדורה עברית 1999). מאלביץ הציע את הריבוע הסופרמטיסטי הלבן, ומונדריאן נתן ביטוי פלסטי טהור, מתמטי, של יחסים, אלה ואחרים הביאו לדעת חוקרי אמנות למעבר אל ההפשטה. יצירתם נעשתה מתוך הגות וכתבים תיאורטיים ופילוסופיים שפרסמו, והביעה כל אחד בדרכו חדשנות צורנית, מתוך אמונה בכוחה של הרוח באמנות להשפיע על חיים הרמוניים ועל שלמות האדם (בלס גילה, הצבע בציור המודרני, עמ' 167-161, הוצאת מודן, 2009). ממשיכי דרכו של שטיינר, פיתחו ופרסמו את חיבוריו, ודרך המרכז בדורנאך, שוויץ ממשיכים להפיץ את רעיונותיו, ומקיימים תנועה חובקת עולם.

האמנים הפועלים כיום מתוך תפיסת עולם אנתרופוסופית למדו ומכירים את התורות וההגות של שטיינר וממשיכיו, וחלקם אמנם יוצרים ופועלים לאור תורות אלו. אולם, שלא כאמני תחילת המאה העשרים, שחיפשו את דרכם לאור הפילוסופיות וההגות של תקופתם וחידשו במיוחד בנושא ההפשטה, הרי כיום עומד לרשות האמנים הידע המשמעותי שנצבר במהלך המאה העשרים, תנועות האמנות שקמו והשפיעו על עולם האמנות, השפע ונגישות וזמינות הידע העומד לרשותנו כיום, והאמצעים הפיזיים, הטכנולוגיים והדיגיטליים. תנועות האוונגרד וביטויים אמנותיים באמצעות מיצג, מיצב, אמנות גוף, שילוב מדיה, ווידאו ארט ועוד, לאלה מצטרפת גם הלגיטימציה שיש כיום לאמן בשימוש בכל טכניקה לביטוי אמנותי.

אמנים, המחפשים דרך ושפה אישית פנימית מתוך נקודת מבט רוחנית, בחזרתם אל רעיונות העבר אינם יכולים להתעלם מהשפעות היותם בני תקופתנו. מתוך תהליך יצירה, ניסיונו ותפיסת עולמו של האמן, השפעות החברה בה הוא חי ויוצר, החוויות והרגשות, החיצוני והפנימי, באים לידי ביטוי כחלק בלתי נפרד של תהליכי היצירה. ניתן למצוא מן המשותף בין האמנים, לאו דווקא בדימוי המופיע על הבד או בפסל בחומר, אלא בתהליך עצמו של חיפוש משמעות אישית, יצירה מתוך חקר וחיפוש דרך, לעיתים כאמצעי טיפולי, מתוך ענווה וללא התנשאות, ובהתמקדות במסע הפנימי רוחני.

התערוכה טבע הדברים מציגה יצירות של שבעה עשר אמנים היוצרים או חיים בהשראת תפיסת עולם אנתרופוסופית, ומדגישה את המגוון בטכניקה וחומר. מוצגים רישומים של לאה בר-סלע, אקסל אוולד, מרים פטרי ועדי קסלר, ציורים של איילת-השחר סלע, מיכל קלמנוביץ', ליל גולד ואחרים, עבודות בחומר של קטי לוי-ניסים, עבודת ביוגרפיה של האדריכל אבי אור, עבודות רשת ברזל של עדי קסלר, עבודות צמר לבוד של נטע אשוח, פיסול סביבתי ופיסול קרמי של אקסל אוולד, ועוד. יש המתארים נופים, אמיתיים או דמיוניים, טבע דומם, רבים עוסקים בדיוקן ובדיוקן עצמי וכן במופשט ובחקר שילוב צבעים, אולם בכולם יש ניסיון לביטוי רעיון וחיפוש משמעות אל הנצחי והנשגב.