אברהם נתון (נתנזון) (1906 – 1959)

אברהם נתון למד באקדמיה לאמנות בבורשט, נתון נולד ב1906 בכפר קטן, גבול אוקראינה מולדביה, (בין רוסיה לרומניה). נתון סיפר שבילדותו, ביל 5-6 היה חולה ונשאר בבית אז צייר על הקיר ואמו הייתה מספיק נבונה , לא כעסה אלא עודדה אותו להמשיך לצייר. המשפחה שלו שמנה 9 אחים ואחות אחת שנשארה רוסיה. עם הרוב אבד הקשרנתון נולד בהמשך דרכו למד באקדמיה לאמנויות בבוקרסט. עלה ארצה בעליה בלתי לגלית ב1935. הוא נישא לאשתו שהכיר כבר בחו"ל והיגיע לארץ ב1935. הוא עבד בכבישים, בחצץ למשל כביש צמח, וכל עבודה מזדמנת אחרת. אחר כך  עברו לרעננה שם מצא נתון עבודה בבית דפוס להדפסים, ליתוגרפיות. גם במהלך תקופה קשה של עבודות מזדמנות הוא צייר כל הזמן, לא היו לו בדים ולכן צייר משני הצדדים. בהמשך התקבל נתון כמורה בבית ספר ברמת גן כמורה לציור, מאז לימד ציור כל שנותיו בשני בתי ספר בגבעתיים. יאיר גרבוז היה תלמידו של נתון וכתב עליו בספריו. נתון צייר נופי ארץ ישראל, פורטרטים, רישומים. המעבר לאבסטרקט היה טבעי אחרי פאריז, הוא קרה לזה "קומפוזיציה", וזה נראה לה טבעי. נתון היה אחד האמנים המשמעותיים והבולטים  בקבוצת "אופקים חדשים"[1] אשר הטביעה חותם על המשך האמנות הישראלית. נתון היה דמות ציבורית, מעורב בשיח האינטלקטואלי בתל-אביב, האמין ב"שילוב בין זרמים מתקדמים באמנות וחלוציות היה בעיניו טבעי ומובן מאליו" בתחילת דרכו האמנותית היו יוריו בסגנון פוסט –אימפרסיוניסטי בסולם צבעים שקט שממנו בלט כתם צבע עז יותר, כתום או אדום. ב1951 שהה בפריס שם החלה השתחררות מאלמנטים פיגורטיביים בציוריו שהפכו לכתמי צבע  מצורות טבע לצורות גיאומטריות.  בתקופה שהיגיע לשיא מבחינה אמנותית, נתגלו סימני מחלתו, בהיותו בן 53 נפטר ממחלת הסטן.תערוכה רטרוספקטיבית מיצירתו נערכה בבית דיזנגוף (1952), בבצלאל בי-ם ובמוזיאון לאמנות חדישה בחיפה. בימים אלו יוצא ספר ומתוכננת תערוכה במוזיאון תל-אביב.
"כוח המשיכה של העבר ככוח המשיכה של האדמה. דרושים עצמת העזה, רצון מודע, ידע ושקידה, ככדי להשתחרר ממנו. אך זה כדאי. כי מי שחי היום עם העבר, איננו חי את ההווה ואיננו שייך לעבר. צעדו של האדם יכון תמיד קדימה ועיניו בפניו ולא בערפו..."  מדברי נתון