סעדיה בהט הגיע לארץ ב – 1946 ,  כאדם צעיר מאד ניצול שואה עוד בטרם קום המדינה. הוא לחם בחטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת השחרור. בזכות בראייתו החיובית כל כך את החיים, לא חדל להלחם והצליח. הוא סיים לימודים בטכניון ועשה קריירה מקצועית כמהנדס וחוקר ברפא"ל.

פרישתו לגמלאות החל לפסל ומאז עוסק באמנות כדרך חיים. וכיום שתים עשרה שנים אחרי, הוא אכן עתיר נכסים ביצירה, תערוכות והכרה.
סעדיה ידע תמיד למצוא את הגנוז בחומר שבו עבד, תוך התבוננות והתמודדות, גילויים והתחשבות בחומר עצמו. פסליו הם בעלי תנועה ותנופה, סדר ודיוק. אין ספק שהביטוי השגור "כחומר ביד היוצר" הוא יפה ונכון, אך במידה, שכן החומר מכתיב לא פעם את היצירה וניתן לחוש את הכבוד הרב שסעדיה בהט נותן לחומר שאתו הוא עובד, מוציא מן הנתונים הללו את היצירה, ודומני שהחומר לא מעט משרה עליו את ההשראה. מובן שיש שוני רב בין עבודה בשיש ובאבן לבין עבודה בעץ, אך בשני החומרים, העץ החם והאבן הקרה, סעדיה מותיר לחומר את האמירה המיוחדת לו.

סעדיה אומר שהפיסול זה התמודדות שלו מול החומר.

אמנם יצירתו רבה ומגוונת, בחומרים שונים, בקווים נקיים, בטכנולוגיות מיוחדת. תערוכתו זו מביאה עבודות חדשות מהשנים אחרונות, עבודות בטכניקה ובחומרים חדשים, כמו עץ. אך עדיין השיש מדבר אלינו מתוך פסליו.

תערוכה מענינת, הצבה מתאימה מאד לחלל הנהדר של הגלריה במגדל המים.